קטגוריות: כללי

כשאפרת מ"קפה ויפה" פירסמה לפני חודשיים את הפוסט שלה על המייקדו, היה לי ברור שמצאתי את המתנה המשולמת למיכאל, הבן החמוד של האחיינית שלי.


לשמחתי, רגע לפני שהזמנתי את הערכה מאוסטרליה, גיליתי שאפשר למצוא את מגוון הערכות כאן בארץ, ובשיא ההתלהבות הבנתי שזה מוצר מושלם להביא איתי ליריד החלומות החורפי שנקיים בסוף דצמבר במתחם התחנה בתל אביב.


אז מה זה בעצם מייקדו?



כאמור MAKEDO הא חברה אוסטרלית שחיברה בין ההבנה שלילדים יש דימיון עשיר ושרק צריך לתת לו כלי עזר על מנת שיוכל להוציא את הרעיונות שלו אל הפועל לבין חשיבות המיחזור של חומרי אריזה שונים.


ערכות מייקדו כוללות מסמרי פלסטיק שנסגרים עם אומים תואמים, ואלו משמשים לחבור של חלקים. ה"מסור" מהפלסטיק בטיחותי לחלוטין לשימוש של ילדים ומתאים לניסור חלקי הקרטון השונים. בצידו השני תוכלו למצוא מנקב חורים על מנת להקל את הכנסת המסמרים לקרטון. בנוסף תמצאו בערכות צירים ליצירת חלקים מתקפלים.


כל חלקי הפלסטיק עמידים ונועדו לשימוש רב פעמי. בניתם, שיחקתם ונמאס לכם? פרקו את היצירה, זירקו את הקרטונים וחומרי האריזה למיחזור ואפסנו את אביזרי הפלסטיק עד לפעם הבאה…


הרעיונות הם כמובן אינסופיים…


ברוח החורפיות של היריד שלנו – 


מכאן



אפשר לבנות חבר חדש
מכאן




ואפשר אפילו לשדרג את ריהוט חדר הילדים…
מכאן





הרעיונות הם כאמור אינסופיים ובשבילם יצאו MAKEDO עם ערכות למשחק חופשי, הכוללות את כל חלקי הפלסטיק ופוסטר להשראה. יש ערכה המתאימה לילד אחד וערכה המתאימה לשלושה (כי הכי כיף ביחד…)








עם זאת, בהבנה שיש גם מי שצריך כיוון יותר קונקרטי, יש גם ערכות מסדרת "מצא וצור", שבהן יש הוראות ליצירת מבנה ספציפי, ובהן, בנוסף לחלקי הפלסטיק, יש גם מדבקות המתאימות למוצר המוגמר. בעזרת ערכות אלו תוכלו לבנות בית משחק, חנות, מכונית, מטוס או חללית, ולהפליג איתם על כנפי הדימיון.


























לשמחתי הרבה ליאורה, היבואנית המקסימה של מייקדו, ואני החלטנו לצ'פר את באי ובאות היריד ביופי של הנחות.


תוכלו כמובן להזמין מראש ולאסוף את הערכות באריזת מתנה חגיגית במהלך היריד.


אז כמה זה יעלה לכם?


ערכת משחק חופשי ליחיד -.65 ש"ח במקום -.80 ש"ח
ערכת משחק חופשי לשלושה -.125 ש"ח במקום -.150 ש"ח
ערכת "מצא וצור" בית בובות ומכונית -.67 ש"ח במקום -.80 ש"ח
ערכת "מצא וצור" בית משחק -.84 ש"ח במקום -.99 ש"ח
ערכת "מצא וצור" חללית וחנות -.60 ש"ח במקום -.80 ש"ח
ערכת "מצא וצור" מטוס, פיל, רובוט ופרחים -.42 ש"ח במקום -.56 ש"ח


ובנוסף – ערכות יצורים בכוס – ערכה רביעית במתנה בכל קניית שלוש ערכות (-.25 ש"ח לערכה)
וכאמור – למזמינים מראש הערכות תחכינה עטופות ומשמחות ביריד (-:




winterland dreams – כבר אישרתם השתתפות?





_______________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
חוץ מכל ההתרגשות של היריד וההכנות אליו, ביום שישי הגיעו החותמות החדשות שלנו!
אז עד שיהיה לי זמן לעשות מהן מהומה, אתם מוזמנים לראות אותן באתר
 

הסיפור שסיפרתי לך יצא מהספר והלך התגלגל מהקיר לרצפה ויצא מהחדר שלך 





בשבוע שעבר היו לי המון שעות כביש ומכאן המון שעות רדיו.


לפני שהרדיו הפך כולו אריק איינשטיין (גם באותה שנייה הייתי על הכביש עם רדיו פתוח ויש לי גם מה לומר על מה שקרה באותו רגע ללוח השידורים, אבל זה לפוסט אחר), זכיתי לשמוע חלק מהשיחה שקובי מידן ערך עם דנה אמיר המרתקת. היה מהנה מאוד להקשיב לטון הנעים של שניהם והיה גם מאוד מעניין. (יש טענות שאפשר למצוא הקלטות של כל התוכניות האלו ברשת, לא בדקתי אף פעם, אבל אם תתקלו בשיחה הזו – שווה). לקראת סוף השעה השמיעו, לבחירתה של המשוררת, שיר שאני מאוד אוהבת – את עושה אותי אמא, ששרה יהודית רביץ למילים של עינת רז. נזכרתי שפעם הכנתי דף אלבום שזו הכותרת שלו וחשבתי על זה שבהרבה מהימים שלי עכשיו מודגש כמה אני אמא שלה.


היום התחיל דצמבר וביום שהוא ייגמר היא תהיה בת שתים עשרה. twelve going on sixteen.


ודברים אחרים שקורים לך לבד כשאני לא בסביבה או קצת רחוקה לרגע אחד 





ומישהי מהחברות שלי שאלה היום בפייסבוק על המעבר הזה מילדה לנערה לאישה ומתי הוא קורה, ואם הוא חייב להיות בכל התחומים בבת אחת, או שאפשר להיות נערה ועדיין להישאר ילדה בחלק מהתחומים וחשבתי על הברבור הזה שאני מגדלת בבית (ולפעמים נדמה לי שהיא מגדלת אותי).


כל כך בוגרת עד שלפעמים אני ממש צריכה רגע של מאמץ להיזכר בפצפונת שהיא היתה פעם. ויש לה עולם שלם ומלא בתוכה, ואני כבר לא תמיד חלק ממנו, וגם כשאני שואלת לפעמים התשובות מתוקצרות וממש צריך לסחוט אותן ממנה, ומצד שני היא עדיין מביאה אלי את היצירות שלה שאתפעל (גם אם היום אלו עיצובי אופנה ולא ציורי אצבעות) וברגעים של חסד עדיין יש לנו שיחות ארוכות על החברות שלה ומה קורה בכיתה.


וסביב ההכנות לבת מצווה יש שיחות ואירועים וחוויות שאנחנו יוצרים לעצמנו. כחלק מהן לקחתי אותה בסוכות ליום אחד באייקון (פסטיבל למדע בידיוני ופנטזיה) כדי לראות אם החווייה תדבר אליה כמו שהיא מדברת אלינו. נרשמה הצלחה ולפיכך השבוע, אחרי שהיא בילתה כמה שעות במפגש מעריצות של 1D לקחתי אותה בהפתעה לכנס "דוקטור הו". כיף לי שאנחנו יכולות ליהנות מזה ביחד (לפחות עד שכמו אח שלה היא תתחיל ללכת לדברים האלו לבד, והנוכחות שלי בסביבה רק תביך אותה.) ואפשר היה לחשוב שלא תפתיע אותי היכולת שלה לשבת מרותקת בהרצאות, אבל היא עדיין מפתיעה אותי, מפני שעדיין, לפעמים, בראש שלי היא עוד ילדה קטנה…


בכל יום שעובר זה עדיין מפתיע כשהגשם יורד את שואלת מתי השמש תגיע את עושה אותי אמא 







כחלק מאירועי ה"בדרך לבת מצווה" בילינו שלושה ימי הורים וילדה בתל אביב. ברגע אחד בטיילת של יפו האיש שלי תפס אותנו בסדרת תמונות שאני מאוד אוהבת, ושמאוד מתחברת לי לפוסט הזה ולרגעים האלו של עוד מעט גדולה…






הסיפור שסיפרתי לך חזר אל הספר שנסגר נכבה את האור וביחד נלך לישון עד מחר



 
לילה טוב
לימור

אני אוהבת מתנות!


לקבל, כמובן, אבל לא פחות מזה – לתת.
לבחור את המתנה המושלמת, שלא צריכה להיות גדולה או יקרה דווקא, אבל צריכה לומר את הדבר הנכון בדיוק.


לפני הרבה שנים, בתקופה שהיינו ON ו OFF ןשוב פעם ON, כתבתי לאיש שלי מסה בנושא מתנות (יכול להיות שזו הסיבה שאז נהיינו OFF שוב…) שהשורה התחתונה שלה היתה שגם פרח הוא מתנה וגם שיר (והיום הייתי אומרת שגם סמס, ברגע הנכון, מתוך המחשבה הנכונה…)


התכוונתי לשחזר את המסה ההיא, אבל לצערי למרות שעה של נבירה בקופסת המכתבים שלנו מאז, לא מצאתי אותה…אני מתכוונת להמשיך לחפש (-:


אחד הדברים שאני הכי אוהבת בלהיות בעלת חנות מתנות זה את החיפוש המתמיד אחרי היצע מושלם – מתנות עם ערך, כאלו שאשמח לתת בעצמי ושהייתי שמחה שילדי יקבלו כאשר היו בגיל המתאים. אני באמת לא חושבת שהעניין במתנה הוא כמה כסף הוצאת, אלא כמה שמחה וערך היא תביא למקבל. זה הקו שמנחה אותי בבחירת המוצרים לחנות. וזה הופך את העבודה לכיף יומיומי (-:


במשך השנים גם מצאתי את עצמי הרבה בעמדת היועצת, לא רק ללקוחות, אלא גם לבני משפחה וחברים ששמחים להעביר את משימת הדאגה למתנות לידי. זה מצב של WIN WIN כי אני גם נהנית מתהליך הבחירה וגם מוציאה כסף של מישהו אחר, שמבחינתו שיחררתי אותו ממטלה מעיקה…


בגלל האהבה שלי לעניין ולקראת יריד WITER DREAMS שיתקיים בסוף דצמבר בתחנה בתל אביב, החלטתי לקחת את זה צעד אחד קדימה ולהציע שרות של עזרה בבחירת המתנות ומשלוח של המתנות העטופות אל המזמין או אל מקבל המתנה לבחירתכם.


השרות יכלול גם שרות של מסירה ידנית עד הבית, שיתרחש פעם או פעמיים בחודש (לפי הביקוש) לגבי הזמנות של חמש מאות ש"ח ומעלה. הרעיון הוא שהלקוחות יוכלו לרכז הזמנות של מתנות לתקופה מסויימת, ולחסוך לעצמם את ההתרוצצות.


אתר האינטרנט שלנו מתעדכן בימים אלו במבחר המתנות ויש לנו גם דף פייסבוק חדש שבו יפורסמו מבצעים ומידע על מבחר המוצרים שלנו, וכמובן – כתמיד – אני אשמח לשמוע מכם – בקשות, הצעות, הארות… 


מאחלת לכם שתמיד תהיינה לכם סיבות למתנות 
ותזכרו – גם סמס זו מתנה, למה שלא תשלחו אחד כזה עכשיו למישהו שאתם אוהבים?


יום נהדר


לימור


__________________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו….
ביליתי כאמור שעה בנבירה בקופסת המכתבים שלנו, שמכילה חמש ומשהו שנות מכתבים שכתבנו אחד לשני ושנאספו יחד אחרי שהתחתנו.
בתחתית הקופסה מצאתי אוצר שלגמרי שכחתי ששמרנו – המון פתקים שכתבנו זה לזה בימי הדירה השכורה שלי ברמת גן (זו עם ארונות המטבח בצהוב לימון…)
הנה פתק שכזה שגרם לי לחייך (גם בגלל שלעתים הוא נכון בחיים שלנו גם היום…)

מי שמכיר אותי יודע שיש לי נטייה להתלהב משטויות, בעיקר כאלו שנתפסות אצלי כגאונות צרופה.
 
מי שהיה לו המזל ליסוע איתי בנסיעות ארוכות בוודאי זכה לשמוע את נאום ה"זה לא יאומן שאנשים מסוגלים לתכנן דברים כאלו" באחד מהמחלפים המשוכללים שקמו בכבישי הארץ, למשל…
 
והכי אני אוהבת לגלות שטויות כאלו שנועדו להקל על החיים.
 
בשבוע שעבר נסעתי עם בכורי היקר לנסיעת "צריכים" באזור המרכז, ובסביבות הצהריים, כשמצאנו את עצמנו בראשון לציון, החלטנו לעצור לצהריים. נכנסנו לחניון של הקניון הענק (ברחוב סחרוב לדעתי, אין לי מושג איך קוראים לו) ואז הילד הסב את תשומת לבי לפיצ'ר הגאוני שמותקן בחניון – נורות שמראות לך אם מקום החניה תפוס (ודולקות באדום) או פנוי (דולקות בירוק) והן ממקומות בצורה הגיונית למעלה כך שקל לאתר מקום פנוי ולהתכוונן ישר אליו במקום להתבחבש בחניון.
 
צילמנו, בטח שצילמנו.
 







אני אשמח לשמוע על עוד חניונים שהתקינו את הפיצ'ר הגאוני הזה…
 
ואם אתם מאתרים שטויות גאוניות שכאלו – ספרו גם.
 
שבת שקטה ומשמחת שתהיה
 
לימור
 
______________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
מאתמול הוא כבר השיריונר במיל. מה שמצדיק כינוי חדש לגמרי…
כבר חודש הוא מתאמן בעניין הזה של אזרחות ובגרות, מה שעושה לו רק טוב,
אבל הכינויים "האזרח" ו"העצמאי" לא עושים לי את זה, אז אולי דווקא עכשיו הזמן לחזור למקורות
ולהזכיר שלפני כל הדברים האחרים הוא "הבכור שלי"….

לפני מיליון שנה (או כמעט שלושים, אם אתם ממש מתעקשים על דיוק) גרתי בדירה שכורה ברמת גן.
 
הייתי אז בקבע, שירתתי בקריה ונהניתי לגלות איך זה לחיות חיים עצמאיים. היום, כשאני לגמרי עכבר הכפר, אני מבכה את זה שלא ידעתי לנצל אז את התקופה הכל כך עירונית ההיא, כשכל תל אביב, על מוזיאוניה ושאר שכיות החמדה שלה פרושות לרגלי, אבל אז הייתי (קצת) פחות חכמה…
 
מי שעתיד להפוך ברבות הימים להיות "המאמן" היה אז ידיד שלי, או משהו דומה (איך קוראים למישהו שיצאת איתו, ואז כבר לא, אבל כל החברים שלכם נשארו משותפים אז המשכתם לצאת ב"חבורה" ואז שוב כן ואז שוב לא? ואז ה"חבורה" התפרקה ואתם נשארתם קצת בקשר?) וערב אחד הוא בא לבקר אותי.
 
הוא כנראה לעולם לא ישכח ששאל אם זה בסדר לחנות ברחוב שלי ואמרתי שלא נראה לי שיש בעיה. רק בבוקר, עם הדו"ח, הסתבר שמשרדי אגף האכיפה נמצאים שלושה בתים מהבית שלי…
 
היה לנו ערב נחמד, כמו שתמיד היה נחמד לפגוש אותו, ואז אמרנו בי וחזרתי לחיים שלי.
 
עברו כמה ימים ובמשרדי בקריה צלצל הטלפון (כן, כן, ילדים, פעם לא היו טלפונים סלולריים, ומי שלא ישבה ליד השולחן במשרד פספסה שיחות) וכשעניתי שמעתי: "באיזה צבע את רוצה את ארונות המטבח שלך?". קצת בהלם עניתי "צהוב לימון" ובזה פחות או יותר הסתיימה השיחה.
 
כמה ימים אחר כך הגיע האיש, מצוייד בצבע צהוב לימון לצביעת ארונות המטבח (שהיו אפורים, עם פס שחור לקישוט) ומאז הוא נשאר, כבר קרוב לשלושים שנה.
 
לפני כמה ימים, לדירה שכורה ברמת גן, נכנס זוג מלכותי אחד.
 
באופן משעשע, כשנסענו אליהם ביום ההעברה, לעזור ולהתרגש איתם, גיליתי שהם גרים לא רחוק ממשרדי אגף האכיפה, שכנראה עברו מקום בינתיים…
 
וכשבילינו, המאמן ואני, בניקוי ארונות מטבח, לא יכולנו לא לחשוב על ארונות המטבח המכוערים ההם, בדירה קטנה ברמת גן, לא ממש רחוק.
 
סבתא של המאמן לימדה אותנו שלבית חדש מביאים לחם ומלח. אני הוספתי למנהג גם סוכר, שיהיה תמיד מתוק.
 
התמונות לא משהו, אבל זה מה שיש…
 






שיהיה להם מתוק ומתובל!
 
_________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
שלושה ימים קסומים בתור תיירים בתל אביב היו מענגים.
עכשיו צריך למיין את 560 התמונות שצילמנו (ולקוות שהן הרבה יותר ממוקדות מהתמונות שצולמו בדירת הזוג המלכותי…), למחוק המון, לבחור את מה שהכי ולהכין אלבום…
לא פחות כיף מהטיול (-:

אנחנו בעיצומה של החופשה העירונית שלנו.
 
שלושה ימים.
תל אביב אחת.
אבא, אמא ונסיכה.
קצת תערוכות, קצת שיטוטים, לא יותר מדי תוכניות, הרבה יחד.
 
אחר הצהריים, מעט לפני השקיעה, צעדנו את מעט הצעדים שבין המלון לשפת הים, ושוטטנו על שפת המים.
 
הנסיכה קצת קיטרה על זה שהאור והשקיעה כל כך יפים והבטריה במצלמה נגמרה, אז קצת הבטחנו לחזור מחר וקצת ניסינו לצלם בטלפון, ובעיקר נהנינו מהרוח הקיררה והאור המשתנה והמים על הרגליים.
 
ואז ראינו שמישהו השאיר לנו תערוכה זמנית על החוף, כזו שכרגע כאן ומחר כבר לא תהיה, ואפילו כתוביות ליד חלק מהתמונות, עם חיצים לכיוון התמונה המתאימה. אז תיעדנו.
 
this is my picture




 
this is a crocodile
it's very hungry




 
this is great




 
this ship is good





this ship is better



 
but this ship is the best







 
ועוד כמה תמונות נטולות כותרת:









 
ואז הוספנו לתערוכה תוספת משלנו:









מחר בבוקר יחכה לנו חוף נקי מחדש.
ויום של הרפתקאות.
 
_____________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
יש יצירות שתלויות במוזיאון לתקופות ארוכות
יש כאלו שנחרטות בחול ומחזיקות כמה שעות
ויש כאלו שכאן רק לרגע.
 
פרח אחד שנסחף אל קו החוף והגלים שמשחקים בו הניבו כמה יצירות שחיו בדיוק לשנייה אחת.
הנה כמה צילומים, במגבלות הטלפון הסלולרי:

זה הזמן שלא הייתי כאן.

 

לא כתבתי בבלוג,

לא יצרתי (עיצבתי אלבומים, אבל לא יצרתי בשביל הנשמה)

לא הגבתי כמעט אצל אחרים.

 

אבל גם כן.

כן עברתי ניתוח גדול, ונתתי לעצמי באמת את הזמן להחלים ממנו.

כן התרגלתי לרעיון שהעתיד הקרוב צופן בחובו עוד ניתוח גדול (העניין הזה של שתי כליות…)

כן התחלתי ללמוד בשלוש (!) מסגרות שונות (ואומנם בכל אחת מהן זה קצת, יום בשבועיים, או שלוש שעות פעם בשבועיים, אבל אחרי שבועיים כאלו הבנתי שלא באמת נתתי לעצמי דין וחשבון על איך זה הולך להיות…) ומעניין לי מאוד מאוד.

כן ביליתי שעות איכות (קצרצרות לפעמים) עם הנסיכה שלי (וגיליתי שגם להתכונן להכתבה באנגלית יכולה להיות שעת איכות, רצופה צחוקים וגם השתאות מהנערה הזו שגדלה לי בבית).


ולאט לאט אני יוצאת מהשבלול הזה שבניתי לעצמי לקראת וסביב הניתוח, ודברים חדשים מתחילים לקרות, ואני שוב מוצאת את עצמי עסוקה בהמון "כן" ובפחות "לא" והחודשים הקרובים צפויים להיות עמוסים ומרתקים ואני מקווה שזה ישתקף גם כאן…


ובינתיים, בשבת, החלטתי שזה ממש לא עסק שכל כך הרבה זמן לא שיחקתי במשהו יצירתי, והתיישבתי לשחק עם דף ביומן.


 
זה מה שיצא:








גיליתי שאני ממש נהנית מהעניין של ליצור כתמים על ידי נשיפה בקש (תודה חגית!), למרות שבאישזהו שלב לא נשאר לי אוויר בריאות…




הראש של האישה נעשה עם שבלונה שקנינו ביחד, הנסיכה ואני, וכשהנסיכה הוציאה אותה מהאריזה והחזיקה אותה ביד היא שאלה אותי – "זה באמת שווה שלושים ש"ח?" אז האמת היא שהמחיר מוצדק בעיני – כי באמת יש כאן עבודה עדינה של חיתוכי לייזר (אני השתמשתי רק בחלק מהדמות של האישה הזו ויש עוד 3 על השבלונה), אבל בהחלט התאכזבתי מהחומר ממנו השבלונה חתוכה. הוא ממש דק וקשה להחזיק אותו על הנייר בזמן שעובדים. וחוץ מזה תמיד טוב לגלות שמגדלים צרכנית ביקורתית…






השבוע צפוי להיות כל כך עמוס, כולל סוף השבוע, אבל אני מקוווה שבכל זאת אגיע לשחק עוד טיפ-טיפה.


ואם לא – ביום ראשון יתחיל שבוע חדש….

___________________________

משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…

הבוקר השיריונר יצא לחופשת שיחרור (ומכאן נובע שעוד רגע נצטרך למצוא לו כינוי חדש…), בדיוק בזמן לעזור לי להכין את הדוגמאות ליריד בשרונים… איזה כיף!

לא, לא ללונדון…


כפי שכבר כתבתי כאן – השבוע אני עוברת ניתוח, אחרי הרבה זמן שחיכיתי שהוא יבוא.


יש אנשים שעושים תשליך בים, אני כנראה אעשה את שלי ברמב"ם…


בעיקרון לקרחתי לי חודש חופש, עד אחרי החגים, אבל אני מניחה שבשלב כלשהו אענה לאס אם אסים, ואעדן סטטוס בפייסבוק.


בינתיים אני מאחלת שנה נהדרת שתהיה ואל תזניחו את הבריאות (אתם רואים, אחרת זה נגמר בראש השנה ברמב"ם…)


לימור




____________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…


לא יכולתי לפספס את שתי החותמות הגדולות על שולחנו של הרופא שלי, אז שאלתי…





הוא הכין לעצמו חותמות של הכליות (מציורים שהוא צייר בעצמו…)
מדליק, לא?


 

 
גבוהה, בוגרת ומאוד נסיכותית היא עלתה לכיתה ו'.






ומה בילקוט?
 
באמצע החופש בערך היא החליטה שהיא רוצה לעצב לעצמה את המחברות.
 
מזה זה התחיל:



וככה זה נראה עכשיו (הצילומים באחריות הנסיכה, נעבוד על הנושא…)



















ואתמול בערב, כשהיא היתה אמורה להתקלח וללכת לישון, מצאתי אותה עסוקה בהשחלת סרטי בד מנוקדים לתיקיות חזית שקופה הייתי מרגישה ממש מיותרת (גם את אלבום הבת מצווה היא מכינה לעצמה), אבל אז היא התעייפה והרשתה לי לקשט לה את מחברת המילון…





שנה נהדרת שתהיה לה, צבעונית ויצירתית בדיוק כמוה!
 
_________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
זיכרונות בהחלט נופלים לקטגוריה של דברים טובים.
הבוקר נזכרתי שלפני 16 שנים, כשהשיריונר עלה לכיתה א' והיינו ממש חדשים ביישוב, הוא חשש שלא ידע באיזה מהמעברים בין הבתים לרדת אל הבית (גרנו אז ביחידת דיור של אחד מהבתים) אז קשרנו סרט לעץ הקרוב לשביל, שיהיה לו לסימן.
 
ועכשיו, הוא כבר כמעט בן 23, מתקרב לשיחרור מהצבא ומתחיל לארגן לו שבילים חדשים בחיים, כאלו שלא דורשים סרט צבעוני כדי לזהות. ועוד מעט, חוץ מדירה ועבודה, הוא יזדקק גם לכינוי חדש (-: איך שהחיים עוברים להם מהר.