קטגוריות: כללי

טו באב היום.


 


אתמול ניצלנו את זה שהנסיכה במחנה, ויצאנו בערב. 


כל מקומות הבילוי היו מלאים בבלונים אדומים ולבנים.


ניסינו להיזכר מתי זה נהיה הסמל של טו באב, ומתי בעצם טו באב נהיה בכלל מין חג הולמרקי שכזה אצלנו?


 


המצחיק הוא שאם תשאלו אנשים בפברואר, הם בטח ידעו לספר לכם על הקדוש הנוצרי ולנטיין שהיה אנטישמי גדול, מה שאפילו לא נכון…
ובאב? אני לא בטוחה כמה אנשים יודעים בכלל למה חוגגים (ויש בכלל כמה סיבות, והן כולן כנראה תפסו טרמפ על החג הזה,
שבכלל העתקנו מהעמים הפאגאניים סביבנו…)


 


אבל הנה טו באב, ואנחנו חוגגים, כי כל סיבה לחגיגה היא סיבה טובה.


 


ואם חוגגים, אז הנה כמה כרטיסים שהכנתי, במצב רוח צהוב-כתום משהו:












הכרטיס הזה הוא בסיס קארדסטוק כתום, שעליו, בעזרת שבלונה דביקה של שושנים, צבעתי את השושנים עם פאן פסטל לבן. אני לא בטוחה איך זה יעבוד עם גירים אחרים, כי בפאן פסטל הפיגמנט מאוד מרוכז, אבל בצבעים אחרים (לא לבן) זה בטח יעבוד. צבעתי שכבה ראשונה, לא הורדתי את השבלונה, ריססתי פיקסטיב, ואחרי שהתייבש צבעתי שכבה שנייה של הלבן. בעלים הירוקים הסתפקתי בשכבת צבע אחת.


זה יוצא כל כך יפה, שחוץ מאיחול לא צריך יותר כלום:







 


אז נכון שכל יום הוא יום לאהבה, אבל אם נותנים לנו הזדמנות מיוחדת, אז בואו ננצל אותה,


באהבה גדולה


לימור






__________________________


משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלה….


מכירים את הפתגם הזה "צריך לנשק הרבה צפרדעים עד שמוצאים נסיך"?


אז האמת שלא הייתי צריכה לנשק יותר מדי צפרדעים, ואת הצפרדע שבתוכה התחבא הנסיך שלי מצאתי


בשלב די מוקדם של החיים שלי,


אבל עדיין, צפרדעים עושות לי את זה לגמרי, אז היה ברור שהצפרדע הזו תהפוך לכרטיס מלא אהבה, אפילו שהיתה כל כך הרבה צפרדע, עד שלא היה לי ברור בהתחלה איפה יהיה עוד משהו, אבל הצלחתי:

הקייצת, שהיא פעילות החופש של הנוער כאן, הגיעה אתמול ליום הפעילות השוטפת האחרון. ביום ראשון יגיע השיא של הקיץ, כשהנסיכה וחבריה יצאו לארבעה ימי מחנה בכפר החורש.
 
ארבעה ימים בלי ילדים בבית, בכלל?
אני לא יודעת מה עושים עם זה….
 
אבל בלי קשר לבעיות התעסוקה שלי (כאילו שיהיו…), שלשום התקיים בקייצת יום השוק. זה אירוע שחוזר על עצמו לפחות פעמיים בשנה, גם בבית הספר וגם בקייצת, ושיאו הוא להביא שטויות מהבית על מנת להרוויח "כסף" ו"לקנות" בו שטויות אחרות… לפעמים אנחנו באמת מנצלים את זה כדי להיפטר מעודפי שטויות בבית, אבל לפעמים נחה עלינו הרוח ואנחנו משקיעות קצת יותר.
 
הפעם הפנמנו את עובדת קיומו של יום השוק ביום ראשון, שבו הנסיכה בילתה את כל אחר הצהריים אצל חברה וחזרה לקראת חצות, וככה, ביום שני בצהריים היא שאלה אם בעצם לא יהיה לה שום דבר למכור.
 
ככה היא מכירה את אמא שלה?
 
בבוקר, כשחיפשתי משהו אחר, גיליתי שיש לי קופסה מלאה סיכות:



סול יש לי בכמויות מסחריות, ומה שעוד יש לי זה קאטלבאג ופאנצ'ים שמפנצ'צ'ים סול.
 
ומה עוד צריך?
 
שתי דקות של הסברים והנסיכה התיישבה לעבוד:





ולאט לאט היו לקו הייצור שלה גם תוצאות:



ואחרי שעתיים של עבודה, היה לה סל מלא סיכות חמודות, שכמו שהיא אמרה – מתאימות לכל דבר, לתיקים, לבגדים ולמה שרוצים…


 
היא כל כך התלהבה מהעניין, אז בסופ"ש ייפתח כאן קו ייצור לצ'ופרים למחנה. אלופה!
 
______________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלה…
 
NOT BOOK תערוכת יומנים ויזואליים בבית העם בתל אביב.
אחרי שביררתי והסתבר שהתערוכה פתוחה לחמישה חודשים, אנחנו דוחים את הביקור שלנו לאוקטובר,
אבל אין סיבה שאתם תעשו את זה.
 
ואם אתם רוצים לקרוא על התערוכה מהזווית של חגית, אז הנה הקישור.
 
שבת שלום!

יש לי הצעה לסטארט אפ שצפוי להיות הצלחה ענקית –
גאדג'ט שיעביר את המחשבות שלנו ישירות לפורמט של פוסט בבלוג…
לבלוגריות שבקהל –
כמה פעמים כתבתן פוסט שלם בראש, ואח"כ לא הגעתן להעביר אותו למקלדת,
בין היתר בגלל התחושה שהוא כבר נכתב?
 
*** במקום תירוץ מפורט כתשובה לשאלה למה לא הייתי כאן חודשיים…***
 
ולעניינינו,
אחרי חודשיים ללא כתיבה מעשית בבלוג (ועם בערך ארבעים פוסטים ששמורים היטב בהארד דיסק במוח שלי) קשה ממש לחזור לכתוב כי יש תחושה שצריך לבוא איזה פוסט מעורר השראה, או כזה שמביא חידוש או בשורה ענקיים. ומה לעשות שאמצע יולי? וחם. ואין בשורות?


אז החלטתי שפשוט צריך לקפוץ למים ולחזור לכתוב, כי אחרי שיהיה פוסט ראשון יש סיכוי שגם החברים שלו יבואו בעקבותיו (ובעניין הזה אני ממש חייבת לשלוח אתכם לפוסטים מעוררי ההשראה של אורית גידלי, שפורסמו יום אחרי יום, והם פשוט הכי שווים בעולם. הקישור הוא לפוסט המרכז, כדי שתוכלו לבחור.)
 
וגם בעניין היצירה קצת קפצתי למים השבוע, כי התיישבתי להכין כרטיסים רק לשם ההכנה שלהם, אחרי המון המון זמן שהיצירה שלי הלכה לכיוונים אחרים. התירוץ היה החותמות החדשות שנחתו כאן, אבל האמת היא שכבר מזמן דיגדג לי ליצור שוב כרטיסים. יש בהם משהו קטן וממוקד, יצירה שמתחילה ונגמרת, ושלא כמו דף אלבום – גם מרגיש לי בסדר לשכפל אותם במידה זו או אחרת.
 
אז התחלתי עם סדרה ורודה –







וכששמתי לב כמה הכל ורוד, החלטתי שצריך ללכת לכיוונים אחרים (מה שהצליח חלקית בלבד… אבל לפחות שיניתי את פוזת הצילום – הרקע הוא כמובן של יעל יניב):







ואז הגיע זמנם של כרטיסי השנה טובה. אלו מוחתמים עם החותמת הייחודית שייצרתי לטובת לוח השנה שהוציאה דנה ישראלי:







 
היה כיף ועדיין מדגדג לי בידיים. אני צופה עוד סדרת כרטיסים, מלאי לבבות ואהבה, לכבוד טו באב המתקרב אלינו…
 
אז מה אתם אומרים – יש תרופה לכרטסת?
 
__________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
אני לא אוכל להיות שם, לצערי, כי יש לי אירוע משפחתי, אבל אם פתחתם את הפוסט הזה בזמן אז כדאי שתדעו על קבלת השבת המיוחדת שבית תפילה ישראלי מקיים מחר בנמל תל אביב –
ופרטים מהאתר שלהם:


אנו מזמינים את הקהל הרחב לחגיגת שבת ואהבה לקראת טו באב, תחת כיפת השמיים, ומול השקיעה הקסומה בים. 
 
ביום שישי הקרוב, ה-19/7, ולכבוד חג האהבה החל השבוע,  נחרוג מעט ממנהגינו ונייחד את קבלת השבת לשירי האהבה של החיפושיות,
כשנשיר את כל ניגוני קבלת השבת והתפילה בלחני הBEATLES האלמותים.
 
ניגוני תפילה ופיוטים רבים שנכנסו לבתי כנסת הושפעו תמיד מהתרבות הכללית שבתוכה חיו הקהילות היהודיות. ורבים מהלחנים ה”יהודיים” המסורתיים אינם אלא גרסאות “מקודשות” של שירי עם גרמנים (מעוז צור) רוסיים, פולנים, מצרים ועוד. כך שבמובן מסוים “הלבשת” לחנים פופולרים לתפילות מהסידור, הינו המשך של מסורת עתיקה. כפי שטבעי לנו להתפלל עם לחניו של קרליבך, יוני רכטר או של שלמה גרוניך מדי שבוע, כך גם לחניו של החיפושיות הפכו כבר לחלק מעומנו התרבותי,  החוצה אוקינוסים ודורות.

לקראת יום האהבה, נשמח אם הקהל גם יגיע לבוש בלבן…

חג שמח!
 
ולכבוד החג, סוג של ביכורים.
 
חברות מוכשרות, שלכבוד יריד חלומות בתחנה יצאו עם שלל מוצרים שעושים שמח על הלב.
 
*הבהרה* – שישים דוכנים זה ים של מוצרים וים של כישרונות, הן ביצירה והן בבחירה וביבוא,
אבל היריעה קצרה (ורשימת המשימות שלי עוד ארוכה…) אז בחרתי לכם את הקרובות היותר ללבי…
 
פייה בשם נרקיס… 



נרקיס שחף הקסומה היא כנראה הצעירה בחבורה, ואני ממש סקרנית לראות לאן היא תמשיך ותתפתח, בהתחשב במה שהיא כבר הספיקה…
האיורים הנאיביים שלה כבר קישטו אלבומים, כרטיסי ברכה, תמונות, סיכות וקשתות, ועכשיו הם פורצים למחוזות חדשים – מחברות יפיפייות, כלי קרמיקה לבנים ומושלמים
והכי הכי – חותמות סיליקון מקסימות, שיאפשרו גם למאותגרות הציור, כמוני, לשלב את הדמויות של נרקיס ביצירה.
אני לא יכולה לחכות ליום שאחרי היריד, בו כבר הבטחתי לעצמי לרקום את אחת הדמויות בספר התינוק שעל הכוונת…
הנה מה שיעל יניב עשתה איתן:



ויעל היא המוכשרת השנייה ברשימה שלי… חוץ מהיותה מקסימה אמיתית, יש לה הכישרון לזהות את הצרכים שלה ומתוכם ליצור את המוצרים המושלמים שעונים לצורך.
 
ביריד הקודם הצטיידתי ברקעי הצילום המצויינים שלה, שמשדרגים כל צילום מוצר לכדי סטיילינג אמיתי, וכן במדבקות הגיריות השחורות שעושות פלאים לתצוגות שלי,
והפעם אני מתכננת על המדבקות החדשות שעיצבה – גם דויליס וגם דגלונים קטנטנים בשפע דוגמאות
והכי הכי – מדבקות אותיות קטנטנות, ב-16 צבעים, מושלמות להוספת ציטטות בדפי היומן שלי, לכרטיסי ברכה ולשאר יצירות. אני רוצה את כולן, ברור…



 
שלישית ברשימה שלי היא שרי גלסמן (אני חייבת לברר אם היא החליפה את שם המשפחה שלה כשהתחילה ליצור בזכוכית או התחילה לעסוק בזכוכית בגלל שם המשפחה שלה (-:…)
אחרי העבודות של שרי אני עוקבת כבר שנתיים ואולי אפילו יותר, ותמיד נפעמת מהצבעוניות של חרוזי הזכוכית שלה ומהשילובים המקסימים שהיא יוצרת.
ביריד תמצאו שרשראות שמשלבות חרוזי מבער ופנינים, עגילי פעמונים בשלל צבעים, צמידים רקועים עם מילות השראה, סיכות שיער יפיפיות ועוד המון דברים יפים,
והכי הכי – השרשרת הצבעונית הזו, שיש לה הרבה אחיות, אבל כל אחת מהן היא ONE OF A KIND (כמו שרי…):



את שני מ IRREGULAR TREND הכרתי בנמל ביפו, כשהתפעלתי מכריות השפמים המחויכות שלה. מאז אני עוקבת אחריה ונהנית. הלוגו שלה שאומר "כל דבר ששונה מהרגיל"
מדוייק לגמרי, ונאמנה לו היא גם דואגת להתחדש כל הזמן…
 
ליריד הזה היא תביא כריות, קיטים של כיסויי אייפון מנוקבים, ככה שאפשר לרקום כל מה שרוצים, 
והכי הכי – אותיות שבץ נא לתלייה על הקיר, בעברית ובאנגלית, לתוספת השראה על כל קיר בבית… 



ענבר מ BUBA היא בובה יצירתית במיוחד, שאוספת כלים וניטג'יים והופכת אותם למשהו אחר – מגדלי צלחות, גופי תאורה, שעונים, טבעות
והכי הכי – סכום עם כיתובים רקועים:



יפית מגשימה חלומות על בסיס קבוע, במסיבות הסקראפ שהיא עורכת תחת השם חלום ילדות – מסיבות יצירה לבנות.
בתחנה תוכלו לפגוש אותה, להזמין אירועים בהנחה
והכי הכי – יפית תפעיל פינת יצירה בה תוכלו לרכוש לילדכם ערכת יצירה בעשרים שקלים ולזכות לא רק בזמן של קניות שקטות לעצמכם,
אלא גם בילד שמח ובתוצר צבעוני להביא הביתה…



יש עוד המון מוכשרות והלוואי שהיו לי עוד כמה ימים להציג את כולן, אבל אין.
אז לפני שאציג את האחרונה והחביבה, תזכורת –
חלומות בתחנה – יריד של לייף סטייל
יום חמישי 16.5 17:00-23:00
יום שישי ויום שבת 17-18.5 9:00-17:00
 
כל המציגים, כל המבצעים והמון תמונות נפלאות בפייסבוק של האירוע:
https://www.facebook.com/events/440709709347098/
 
ולמוכשרת האחרונה שלי שאני מניחה שאין צורך להציג – דנה ישראלי.
בשביל דנה המציאו את המונח אשת אשכולות – היא מצלמת, מלמדת, יוצרת בשלל חומרים, מייצרת מוצרים, כתבה ספר הדרכה מצויין,
והכי הכי – ביריד הקרוב יצא הגיליון הראשון של מגזים ה DIY שלה – WOW TO:
כמו שכתבתי בכותרת – כשיש המון כישרון, אפשר להגשים חלומות גם בלי מטה קסמים…


 
_____________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
הפסקתי את הכתיבה באמצע כדי ללכת לטקס שבועות היישובי.
אצלנו המסורת היא שילדי שכבת בר המצווה מפיקים מופע לכבוד שבועות, ובו משולבים גם ריקוד של ילדי הגנים וביכורי התינוקות.
היה קהילתי ומשמח לפגוש שכנים וחברים, להתפעל מיבול התינוקות ולשמוח ביש!
חג שמח!

איך שאני אוהבת אנרגיה נשית ואת הדברים הגדולים שקורים כשנשים מוכשרות עובדות יחד.






 
זו הסיבה לכך שאני אף פעם לא אומרת לא על השתתפות ביריד בהפקת הסופר-מוכשרת, הידועה בימים אלו בכינוי "נתנאלה הפקות בע"מ"…
 
רק היא יכולה לאסוף בפינצטה 60 מציגות מוכשרות (או קי, יש גם קומץ גברים, מוצלחים לא פחות, אבל הרשו לי לחייך ולומר שכאן הם בטלים בשישים…) ולרתום אותן יחד לקידום הפקת ענק של לייף סטייל ססגוני ויצירתי.
 
אני עוקבת כל יום אחרי הפרסומים לקראת היריד ומשתאה (כן, כן, אני יודעת שזו מילה גדולה, אבל היא מתאימה כאן לגמרי) לנוכח היצירתיות והחדשנות שהיריד הזה מביא בכנפיו. בערב החג אנסה לספר לכם על כמה מהפנינים שאהבתי במיוחד, אבל הערב תורי, או ליתר דיוק תור EINA.
 
עינת המקסימה שמאחורי המותג EINA רתמה את מפעל המתכת המשפחתי שהקים סבא שלה לפני 60 שנה ומייצרת סדרות קטנות של מוצרי מתכת בחיתוך לייזר, לתוספת חיוך במטבח ובחדר הילדים.
 
בפעם הראשונה שראיתי תמונה של מדף התחרה שלה בפייסבוק התאהבתי לגמרי, ולשמחתי הרבה זה המוצר שנבחר להיות מוצר ה-VIP, זה שתוכלו לקנות ב-89 ש"ח במקום ב-159 ש"ח, אם יש לכם צמיד VIP.
 
תראו כמה מקסים הוא בתכלת:

והוא מגיע גם בשמנת, אדום ופוקסיה. מי שלא מתכננת להידחק בפתיחה ורוצה לוודא שיישאר לה הצבע שהיא אוהבת, מוזמנת לשלוח לי מייל limor292@gmail.com


 
חוץ מהמדף המקסים הזה יש עוד מוצרים מקסימים. מחירים וצבעיםתוכלו לראות כאן, אבל הנה תמונות לשטוף את העיניים:
 



 


 
 
 
 
__________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
 
תכננתי לעשות מהומה גדולה כשיגיעו חותמות הפונטים שלי, אבל הן הגיעו אל תוך ההכנות ליריד,
ולצד השמחה הגדולה (וההנאה הרבה מכמה שהן נפלאות) לא נשאר לי הרבה זמן להתייחס אליהן…
 
אבל הן כבר באתר  וגם יגיעו איתי לתחנה, אז זה הזמן לבחור לכן את הפונט האהוב עליכן (או שניים, או שלושה…):

***לפני שאני מגיעה לנושא של הפוסט הזה – יש לי הערה מוסגרת, כי אמרו לי שצריך לשלוח את הבקשות לעולם…
בתור הבלוגרית המהוללת שאני (NOT) תיבת הדואר שלי מלאה בהודעות לעיתונות ובהזמנות לאירועי השקה. מכיוון שכל היח"צנים למיניהם עדיין לא ממש הבינו את עניין הבלוגרים, רוב ההודעות שאני מקבלת בלתי רלוונטיות בעליל. מזכרוני אני שולפת בקלות ענייני דלתות (והרבה, ממש מרתק כמה התחום הזה מפותח…), שיש, פסקי דין שונים בענייני משפחה וגם תכשיטים (ואני סרבנית תכשיטים ידועה, למרות שאני מבטיחה לא לעקם את האף אם מישהו יקנה לי אחת מהשרשראות הקסומות של שרי גלסמן…). יום אחד כל היח"צנים האלו יבינו שכדאי לבדוק מה בדיוק תחומי העניין של בלוגרים, ואולי אפילו איפה הם גרים…
אבל יש לי חלום קטן.
חלום שאומר שיום אחד אקבל הצעה שאי אפשר לעמוד בפניה. הצעה שתחייב אותי לציין בפוסט שלי "כותבת בלוג זה היתה אורחת של…".
עד יום שישי האחרון זה היה חלום ממש כללי. הייתי מוכנה להתפשר על ספא מפנק איפשהו או מלון בוטיק כלשהו וכנראה בגלל שהבקשה שלי לא היתה מספיק ברורה זה נשאר בגדר פנטזיה…
אבל ביום שישי נפל דבר. המאמן ואני נסענו להופעה במלון הסקוטי בטבריה, וברגע שנכנסנו לתוך מתחם המלון היו ברורים לנו שני דברים –
שלכאן אנחנו רוצים לחזור כאורחים, ושאין סיכוי שנוכל להרשות זאת לעצמנו…
אז עכשיו אני שולחת ליקום בקשה הרבה יותר ברורה…***
 
אבל לא לשם כך התכנסנו כאן היום…
כבר כתבתי כאן כמה אני אוהבת את אריאל הורוביץ, אז די ברור למה התלהבתי כשראיתי פרסום על זה שהוא יופיע במלון הסקוטי בטבריה (קל"ב) במופע משירי הדיסק החדש שלו "הגיבורים שלי" ובו ישיר גם שירים נוספים שלו ויספר על מאחורי הקלעים של השירים.
בערך שבוע לפני המופע עליתי בלילה על התוכנית "משמר לילה" בגל"צ, שהוקדשה לרב פרומן ז"ל, וכמעט בסוף השעתיים, בשתיים לפנות בוקר, אריאל הורוביץ שר את השיר שכתב על הרב פרומן, והיה לי ברור עוד יותר שאני שמחה על ההחלטה להזמין כרטיסים.
  
כמו שאפשר היה להבין מהפתיח לפוסט הזה, אף פעם לא היינו במלון הסקוטי (למרות שכבר קיבלנו המון המלצות על ארוחת הבוקר המהממת שלהם…) ולפיכך לא ידענו למה לצפות, והיתה לנו הפתעה נעימה לגלות עד כמה המופע אינטימי. לדעתי היו באולם הקטן בו ישבנו משהו כמו ארבעים איש, חלקם אורחי המלון וחלקם, כמונו, באו במיוחד.
  
והמופע אכן היה אינטימי ובגובה העיניים. רגע אחרי הפתיחה (עם "רנה" המקסימה) בא ה"וידוי", שבו אמר הורוביץ שהוא בעצם משתמש בנו לנסות את שירי האלבום החדש לפני מופע ההשקה שיתרחש בששה במאי בזאפה תל אביב, עם נגנים (ולפי האתר של זאפה גם עם ברי סחרוף), אבל האמת היא שאני ממש אהבתי את האינטימיות הזו, נטולת הנגנים והפוזה.
  
אריאל הורוביץ מספר סיפורים ועושה זאת היטב, בעברית עשירה, כשמבין השורות אפשר להבחין בעין החדה שלו, בהומור וגם בביקורת החברתית שהוא אינו חוסך מאיתנו. זו לא מוסיקת רקע, כזו שמקשיבים לה בזמן שעושים דברים אחרים, חלק מהשירים מציעים מסע מעניין, ולשמוע את מה שעומד מאחורי השירים מוסיף להם עוד נופך
  
גם האולם שבו ישבנו עשה חסד עם המוזיקה (אני לא יודעת אם יש לו שם, אבל הוא היה ליד הבר הסקוטי, זה שהכפיל את עלות הכרטיסים שלנו בזכות כוס הויסקי השווה שקניתי לאהוב לבי…).
 
אני אוהבת להסתכל מסביבי על אנשים, והיה נעים לראות איך השירים מקרבים בין בני זוג, איך בשורות המרגשות או בשירים המוכרים ידיים מתחברות ליחד אינטימי.
 
ורק תלונה אחת היתה לי, שנגמר לי מהר מדי.
הייתי מוכנה לשבת עוד שעה ולהתמוגג.
  
 
אז לפני שאשאיר אתכם עם שיר, שתי המלצות:
אריאל הורוביץ מוביל יחד עם אנוש את פרוייקט "האני האחר" בו תלמידים מצטיינים ברימון מלחינים שירים של אנשים המתמודדים עם פגיעה נפשית. לדעתי זו כבר השנה הרביעית שבה זה קורה. בשני במאי יעלה המופע ובו שירי השנה הזו במרכז עינב בתל אביב.
ומופע ההשקה של הדיסק יתקיים, כאמור, בשישה במאי בזאפה תל אביב.
 
  
תכננתי לשים לכם שיר רציני, עם ביקורת חברתית, אבל בא לי לאהוב.
אז הנה רומנטיקה במיטבה, גם היא מהדיסק החדש:
 
 






________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
יש מקומות שיודעים לתת שרות.
אתמול קיבלתי טלפון ממנהלת האירועים של המלון הסקוטי.
היא לא היתה במופע ומישהו אמר לה שהיה זוג שהגיע במיוחד למופע ויצא מאוכזב.
אז היא התקשרה לכל מזמיני הכרטיסים לוודא את שביעות רצונם.
ככה נותנים שירות.
 
 
 
 

לחברה אהובה שלי נולד נכד חמוד ומשמח.
 
כבר מהרגע בו נודעו לי החדשות המשמחות על כך שהוא בדרך, התחלתי לפנטז על המתנה שאכין לכבודו. התוכנית הייתה להכין שמיכת טלאים, בייחוד לאור זה שעד עכשיו הכנתי שמיכות כאלו בעיקר לבנות, והרעיון לעבוד עם "צבעי בנים" קסם לי, אבל אז סיפרה לי הסבתא שבדרך על כל ההכנות שעושה אמו של התינוק הצפוי, והיה לי ברור שהוא צפוי להיות ילד עטוף באהבה ובשמיכות.
 
אז נדרש רעיון אחר.
 
הרבה הרבה ספרים עברו ביני לבין הסבתא של התינוק (כולל אחד שהיא כתבה ואני ערכתי) ומאחר ואני אוחזת בעוד חברה מופלאה ואלופה בתפירת ספרי תינוק, החלטתי שספר הוא רעיון הולם.
 
למזלי בדיוק ביקרתי את ריבי שהראתה לי איך הספרים נראים בשלב התפירה וגם נתנה לי המון טיפים מעולים. לפיכך, כל הפשלות והעובדה שדפי הספר אינם באותו גודל והסרטים בולטים ממנו החוצה, הם לגמרי באחריותי…
 
הרעיון הוא שלספר יהיו כל מיני מרקמים נעימים, אז משולבים בו בד פיקה, בד מינקי, סרטי בד שונים, פשתן, בדי כותנה, לבד ורקמה.
 
ולפני התמונות, שלב התובנות, כדי שאזכור לפעם הבאה:
1. הפשתן נוטה להיפרם בקצוות בזמן שרוקמים עליו, אז עדיף להתחיל מחתיכה גדולה יותר מהנדרש.
2. הרקמה מעוותת את הבד. מעניין אם טבעת רקמה היתה עוזרת במקרה הזה?
3. ריבועים בגודל 15*15 הם ממש קטנים, אז כדאי לא להגזים עם מה ששמים עליהם (ע"ע הסרטים שחורגים בגודלם מגודל הספרון)
4. המכונה שלי לא רוצה לתפור עשר שכבות בד, גם ביד זה יצא די עקום. פרפקציוניזם זה לא כאן (כי אחרת גם תיסכול זה כאן)
 
ועכשיו לתמונות:
 












ואני מאחלת לסבתא תמי שיונתן יגדל לאהוב ספרים כמוה!
 
מזל טוב
 
_____________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
אתמול בערב, באופן ממש מפתיע, אחותי הודיעה לי שליום ההולדת שלי (שמתקרב בצעדי ענק)
היא נותנת לי את סדנת הדיוקן העצמי עליה פינטזתי בפייסבוק.
המתנה המושלמת, ולגמרי משהו גדול וטוב!
תודה מיריתי.

בבית הספר של הנסיכה יש תוכנית העשרה שנקראת "מאמירים". היא הרחבה של תוכנית "אמירים" של משרד החינוך שהיא תוכנית מצטיינים, והייחוד של התוכנית אצלנו בבית הספר הוא שכל הילדים זוכים ללמוד בה, לא רק המצטיינים.
אלו קורסים חצי שנתיים ברובם, בקבוצות קטנות, וברמת העמקה אחרת מזו שמגיעים אליה בשיעורים הרגילים.
בשנים קודמות, כשהתאים לי ללמד, העברתי במסגרת הזו קורסים לעיצוב אלבומים בכיתות ה-ו (ואתם חייבים להודות שבית ספר שלומדים בו עיצוב אלבומים הוא בית ספר שווה במיוחד…)
 
השנה, כשאני לא מלמדת, אפרת החברה שלי ביקשה שאבוא לבקר בקורסים שלה כ"אמן אורח".
הוותיקים בבלוג יכולים אולי להבין את הקושי שלי לחבר את תפקיד האמן עם עצמי, אבל מאחר שאני משתפרת בנכונות להתייחס לחלק ממה שאני עושה כאמנות (אמנות פלסטית. על אמנות תשומת הלב קל לי יותר לקבל קרדיט) הסכמתי.
במחצית הראשונה עוד הייתי זהירה יותר ונשארתי בתחום הנוחות שלי עם סקראפבוקינג, ומכיוון שנושא הקורס הוא יצירה בהשראת אמנים דיברתי על השראה, העתקה ומה שביניהם והפרוייקט שהבנות עשו (בנות, בנות, הקורסים האלו תמיד מלאים בנות…) היה כרטיס ברכה בהשראת כרטיס שאני עיצבתי.
 
הפעם תפסתי קצת יותר אומץ, שנבע בין היתר מזה שכשאפרת דיברה איתי בדיוק התפרסם סיפורו של בית הדואר הקטן מורמונט… החלטתי שאני רוצה להכיר לבנות את הנושא של MAIL ART וגם לתת להן הזדמנות לקחת חלק בפרוייקט שכזה.
 
התייעצתי עם חגית, המנטור שלי לכל מה שהוא ^&)^*(%#@ (חיפשתי מילה מתאימה שתשלב יצירתיות ואמנות דואר ומיקסד מדיה ועין אחרת ובכלל. לא מצאתי…). חגית הזכירה לי שהדור הזה לא ממש מכיר דואר ונתנה לי כמה רעיונות מצויינים.
 
שבוע לפני מועד המפגש המתוכנן (בסוף הוא נדחה בשבוע, אז זה יצא שבועיים לפני) הבנות קיבלו מכתב קטן במעטפה מעוצבת, עשויה נייר צבעוני מז'ורנל, שנראו ככה (לא צילמתי את המעטפות עם השמות הכפולים, אלו שכללו שם משפחה):



הנוסח של המכתב היה:
 
שלום,
בעוד שבוע ניפגש לשיחה על אמנות.
את יכולה לנחש על מה נדבר?
גם אם לא – אני יכולה להבטיח לך שיהיה מענין ויצירתי ושתכירי תחום חדש של אמנות.
כן – לא רק נדבר. גם ניצור…
את מוזמנת להביא איתך מהבית מדבקות וניירות מעניינים אותם תוכלי לשלב ביצירה שלך.
איזה כיף שניפגש!
 
בכוונה לא חתמתי על המכתב, וזה אכן עורר את הסקרנות שלהן (חלק מהן יצאו למחקר אצל בנות הקורס מהמחצית הקודמת…והנסיכה הפרטית שלי שמרה על הסוד בנאמנות).
 
המפגש עצמו התחיל בסיפור האישי שלי, איך בכלל הגעתי לעשות מה שאני עושה, ואז עברתי לספר להם על MAIL ART. הבאתי דוגמאות של דברים שאני קיבלתי בדואר (כמו העטיפה המהממת שבתוכה חגית שלחה לי ספר) וגם של ספרים שהם מכירות – ספרי פליקס – ושהן לא מכירות – שלישיית הספרים המופלאה של גריפין וסאבין, וגם היומנים שלי שפעם ראשונה אני משוויצה בהם ככה.
 
אחרי זה סיפרתי להן על סניף הדואר בוורמונט והראיתי להן קמצוץ מהגלויות שהגיעו אליו בינתיים (כשפגשתי אותן, לפני חופש פסח, כבר היו למעלה מאלף גלויות סרוקות), ואז התחלנו לעבוד.
 
בגלל שבגיל הזה ממש קשה להן ליצור בלי תכנון, ניסיתי לעקוף את זה בזה שהן יצרו על דף גדול, בידיעה שאחר כך נחתוך אותו. לצערי הדפים שהכינו לי היו גדולים מה A4 המתוכנן, אז לא יכולתי לחתוך לארבע גלויות זהות שמהן הן תבחרנה אחת, ונאלצנו לבחור כבר בשלב החיתוך איזה חלק מהדף יהפוך לגלויה, אבל בסך הכל זה זרם יפה ועכשיו יש לי ביד אוסף גלויות שמחר (אני מקווה) יצא בדרך לוורמונט…
 
































בגלל שבית הספר חרד (ובצדק) לפרטיות התלמידות, הגלויות נשלחות עם הכתובת שלי (וגם לא יכולתי להעלות לכאן את התמונות המקסימות שאפרת צילמה במהלך השיעור) אז הכנתי כיתוב עבור כל הגלויות, כך שיהיה ברור שהגיעו מאותו פרוייקט (ואני גם מתכננת לכתוב לג'יין ולבקש ממנה שתענה לכל הבנות במרוכז, למרות שהזהרתי אותן שסביר שלא תקבלנה תשובה):
וכיוון שיש בכיתה שלהן ילדה אחת שאני אחראית עליה, אז הנה שני צידי הגלויה שלה, לא בגלל שהיא הילדה שלי, אלא בגלל "כתב הגזר" שהיא המציאה והיתה כל כך מרוצה בגללו:







משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
יש דפי פייסבוק שגורם לי אושר לגלות.
הנה אחד כזה

אפשר לחשוב שליאת שמעה אותי בחגים הקודמים כשקיטרתי על זה שלהיות עצמאית אומר שלא מקבלים מתנה לחג (וגם אין בוס שייתן ימי חופש, ואין "חבורה" בעבודה לשתות איתה קפה וכאלה, אבל זה מציק רק כשאני במצב רוח לקיטורים…), וקיטרה על זה בעצמה בפייסבוק, תוך זריקת הכפפה וההצעה לעצמאית כמוה שתעשה איתה חילופי מתנות.
 
כשזורקים כפפה, לפעמים מקבלים הרבה יותר ממה שמבקשים, ולאור ההתלהבות שנרשמה הגדילה לעשות נועה שלקחה על עצמה לארגן את שידוכי מבצע "עצמאית במתנה" כך שכל מי שהביעה רצון תזכה לתת ולקבל מתנה לפסח.
 
אני הייתי בשוונג של המיני אלבומים של בנות המצווה, ובכלל מאז שיש לי את ה CINCH החמוד שלי אני רק מחפשת תירוצים לכרוך דברים, אז החלטתי להכין מיני אלבום אביבי, שיכול להתאים לכל אחת.
 
את הבעיה שיש לי עם הכנת אלבום בלי תמונות פתרתי עם הדבקת כיסים שקופים, כך שכל מה שנותר למקבלת הוא להשחיל תמונות לאלבום במקום הכרטיסיות ששמתי שם.
 
***לפני שלב התמונות, הערה פרטית לאמא שלי – מה שתראי לא אומר שאת צודקת במה שאמרת לפני חצי שעה…***
 
ואני מקווה שהפעם התמונות תישארנה במקום שנועד להן…
 















 
עושה אביב בלב, נכון?
 
_______________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
למרות כל מה שאמרתי למעלה – להיות עצמאית, לעשות את מה שנכון לי, זה הכי בעולם.
אפילו בלי מתנה לחג…
 
 

****ארבע פעמים ערכתי את הפוסט הזה (ופעם אחת אפילו מחקתי חצי בטעות) בניסיון לגרום לתמונות להישאר במקומן. התייאשתי. תניחו שהתמונות באמצע הפוסט…***
 
זה התחיל בפוסט בדף הפייסבוק של אורלי וגיא:
הייתי באמצע יום לימודים, אבל תוך כדי שלחתי מייל והצעתי להכין אלבומים ברכות עבור הבנות.


זה היה סביב "יום המעשים הטובים" ולמרות שהקונספט של יום המעשים עצמו בעייתי בעיני, הרי שעם עשיית מעשים טובים אין לי שום בעיה…
 
אז אחרי שקיבלתי אישור שהרעיון טוב, ואת שמות הבנות (שש בסופו של דבר, ולא שבע), ישבתי לעבודה.
 
האלבומים בנויים על בסיס שאריות דופלקס וגודל הדפים בהם הוא 15*19. בכל אלבום יש שמונה כפולות שמיועדות לכתיבת ברכות, וכמובן כריכות – קדמית ואחורית, וכל אחד מהאלבומים הוא בצבע אחר – היו שניים סגולים, שניים ורודים ושניים צהובים-כתומים.
 
כמובן שלא צילמתי את כל הכפולות, אבל הנה תמונה קבוצתית של האלבומים וכמה מהכפולות הפנימיות, לטובת מי שמחפשים רעיונות לספרי אורחים:
 
 
האלבומים נמסרו במסירה אישית יום לפני האירוע והתקבלו בשמחה גדולה, ולי היה (ועדיין) כיף שיכולתי לתת יד ופיסה קטנה מהלב לשש הבנות החוגגות.
 
ורק כמה ימים אחרי, כשראיתי את הפוסט בפייסבוק של יפית כחלון מ"חלום ילדות", שגם היא לקחה חלק בנדיבות, התחילו לעלות בי הרהורי כפירה…
 
יפית פירסמה את מכתב התודה שקיבלה משרון המדריכה ובו רשימת כל מי שלקח חלק ותרם בנדיבות עצומה ורבה:
וזה באמת מחמם את הלב להיות חלק מזה, אבל מצד שני אני לא יכולה לחשוב על כל אותם ילדים שאין להם שרון שכזו שתארגן, ושתגיע לאורלי וגיא, והצורך שלהם לא מקבל תהודה שכזו. ואני לא יכולה שלא לתהות אם כל הנדיבות העצומה הזו לא יכלה להתחלק על יותר ילדות (וילדים).


 
סתם תהייה, אין לי תשובות.
רק איחול – שתמיד נוכל לתת בלב שמח.
 
 
 
__________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו (-:
אתמול פירגנתי לעצמי חופש ונסעתי למקום שבו, כמו במנהרת זמן, אני מייד הופכת בחזרה לתיכוניסטית – כנס עולמות.
שמעתי ארבע הרצאות מצויינות, השתתפתי בסדר החובבים הקהילתי, פגשתי את לאה (ועזרתי לה להאריך את רשימת ה MUST READ שלה), צחקתי המון במופע האינטראקטיבי "המסע אל הר החורבן האפל (של האבדון!) ואפילו אכלתי המבורגר עם הפרופסור, שממש זכר מתי יש לי חור בלו"ז…
היה ממש ממש כיף!